רופאי השיניים העובדים כשכירים בקופ"ח יכולים ללמוד

מאת: InfoDent
פורסם: 06/12/09

מאות מטפלים אלטרנטיביים העובדים במרפאות "כללית רפואה משלימה" של קופת חולים 'הכללית' סירבו להיכנע לתכתיבי השכר המשפילים והצליחו לעשות את מה שנחשב לבלתי אפשרי בעולם הרפואה: להתאחד לגוף מאורגן ולצאת למאבק מול המערכת הגדולה והמשומנת של קופת החולים הכללית. מאבקם צריך ויכול לשמש דגל לכל "עובדי התפוקה" שאינם יודעים אף פעם כמה יהיה רשום על התלוש שיביאו בסוף החודש הביתה. ניצחונם, וההישגים אותם הם ממשיכים לרשום במהלך המשא ומתן המתקיים גם כיום, הם מסר חד וברור לכל מי שעתיד לעבוד עם קופות החולים ועוד לא הפנים את חשיבותה של ההתאחדות והצורך בהקמת איגוד מקצועי. 

כ- 3 מיליון מכלל תושבי ישראל יוצאים מדי יום לעבודה. כ- 650 אלף מתוכם, המהווים כשישית מכוח העבודה בישראל, מאוגדים בארגונים שונים של ההסתדרות. בתחילת שנת 2007 קם ארגון חדש בשם "כוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי" שיצא למאבק על זכויותיהם של המקופחים. בין המאבקים הזכורים ביותר אותם ניהל הארגון הצעיר ניתן למנות את אלו של המלצריות ב'קופי טו-גו', המרצים באוניברסיטה הפתוחה, עובדי הניקיון עובדי הסיעוד, מטפלות המשפחתונים, עובדי סינמטק ירושלים (שבו נחתם הסכם קיבוצי- לראשונה בתולדות "כוח לעובדים") וכעת גם את זה של המטפלים האלטרנטיביים ב"כללית- רפואה משלימה".

לרופאי השיניים יש יותר מסיבה אחת לעקוב אחר מאבקם של מטפלי הרפואה המשלימה. בימים אלה מונחות על שולחן הממשלה 3 הצעות חוק הממליצות להכניס את רפואת השיניים אל תוך חוק ביטוח הבריאות הממלכתי ולהעביר את טיפולי השיניים לידי קופות החולים. אם אכן תתקבלנה הצעות אלו, ולאחרונה נדמה כי השאלה היא "מתי זה יקרה" ולא "האם זה אכן יקרה", אזי אותם תנאי העסקה יחולו גם על רופאי השיניים שאותם יעסיקו הקופות הגדולות. אלא שנכון להיום יש עוד הרבה דברים שרופאי השיניים יכולים לעשות כדי לשנות את המצב. אבל בשביל זה הם צריכים לעשות את מה שהכי קשה להם: לשלב ידיים ולהתאגד.

לא לדעת כמה יהיה כתוב בתלוש

העבודה תחת מטריית קופת החולים מהווה עבור רוב המטפלים ברפואה משלימה, אבן דרך במעבר בין סיום הלימודים ובנייתה של קליניקה והם רואים בשלב זה דרך מצוינת לצבור ניסיון, להגיע למספר רב של חולים ולמגוון גדול מאד של מקרים. מבחינה מקצועית העבודה בקופת החולים מאתגרת ומרתקת וחלק מהרופאים אף בוחרים להישאר לעבוד שם באופן קבוע. חברתית זוהי תקופת פריחה למטפלים מכיוון שהעבודה ברפואה משלימה, כמו ברוב תחומי הרפואה, היא עיסוק מאד בודד בדרך כלל אך כשעובדים בתוך קופת חולים יש תחושה של בית שמכיל אותך. כלכלית זוהי תקופה קשה עד בלתי אפשרית.  

עד תחילת המאבק הועסקו עובדי הרפואה המשלימה כ'עובדי תפוקה' – מעמד אותו הם  עדיין מנסים לשנות-וקיבלו תגמול לפי מספר האנשים בהם הם טיפלו. פירוש הדבר הוא לא זו בלבד שהעובדים לא קיבלו תנאים סוציאליים בסיסיים כמו: ימי מחלה וחופשה, אלא גם שבכל מקרה שבו מטופל לא הגיע לפגישה שנקבעה- הם לא קיבלו תשלום וכך גם במקרים בהם המשמרות שנקבעו להם נפלו על ימי חג. בנוסף, בכל פעם שהנהלת קופת החולים החליטה לצאת במבצעי הנחות ללקוחותיה הושת חלק מהנטל על שכר המטפלים המשלימים.

יעל קונש, מורה לפלדנקרייז, עבדה 7 שנים ב"כללית רפואה משלימה" לפני שהחליטה להצטרף למאבק למען שכר צודק יותר. "כמי שעובדת בקופת החולים ראיתי איך המערכת דוחפת להגדיל תפוקה ורווחים. הכרתי מצבים שבהם ההנהלה היתה קובעת למרפאות יעדים של כמה שיותר טיפולים, בכמה שיותר אנשים כדי שהקופה תרשום רווחים. ידעתי שהחלטות כלכליות פוגעות בשיקולים הרפואיים כי ככל שמטופל נשאר יותר זמן כך המרפאה הרוויחה יותר, אבל לא באמת נתתי לעצמי דין וחשבון לגבי כל אלה ולא חשבתי שיש בכלל מצב להתארגן ולשנות את התמונה".   

תשתית של אמון הדדי

באביב 2008 גם היא נשברה. זה קרה לאחר שבאפריל אותה שנה חלתה אחת המטפלות העובדת במרפאות 'ש.ל.ה' של קופת החולים הכללית והקופה סירבה לאשר לה ימי מחלה. עורכת הדין אליה פנתה המטפלת המליצה לה 'או לתבוע או לפנות להסתדרות'. הערכה מהירה של הסיכויים והסיכונים בכל אחת מהדרכים הביאה אותה לבחור בהתארגנות עובדים, גם מתוך תקווה שפתרון כזה ייתן מענה עתידי לכל העובדים. וגם מתוך הנחה שזוהי האופציה המהירה יותר, מכיוון שהתדיינות משפטיות יכולה להימתח על פני שנים רבות ועפ"י רוב עובדים תובעים את המעסיק רק אחרי שעזבו או פוטרו ממקום העבודה מחשש שיבולע להם אם יצאו נגד המעסיק.

אולם הפנייה להסתדרות הכללית לא עלתה יפה וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. אותה מטפלת לא נכנעה ויצאה לחפש ברחבי הרשת גוף אחר שיסכים לייצג אותה. גיגול מהיר העלה את "כוח לעובדים"- ארגון הצעיר ואידיאליסטי שהרים את הכפפה והתייצב מיד מאחוריה עם כל הכלים שברשותו. הצעד הראשון, והקשה ביותר, היה לאחד את כל המטפלים לגוף מאורגן שיצליח לתת אמון זה בזה ולצאת למאבק משותף. צעד שהתגלה כבלתי אפשרי כמעט לנוכח החשדנות ההדדית.

יעל קונש: "לאורך כל שלבי התארגנות ריחפה ברקע השאלה 'מה יקרה אם חלק יבואו וחלק לא? האם עוד מישהו יהיה איתי במאבק? האם הארגון יוכל להגן עלי אם יפגעו בי, יפטרו אותי או ייבשו לי את המשמרות?'. כי כשאין הסכם קיבוצי צריך לבנות את היכולת של קבוצה להציב לעצמה מטרה משותפת ופשוט לסמוך אחד על השני. למעשה, עד שלא קורה משהו ואתה רואה שהחברים שלך נאבקים לצידך  ושאכן יש ארגון והוא יכול להגן עליך- אין באמת תשובות שאפשר לתת לאנשים והכל צריך להיות מבוסס על אמון הדדי, דבר שקשה מאד לבנות כשמדובר במטפלים שחתומים על חוזים אישיים ורגילים לעבוד לבד".

מסע החתמה חשאי

חששם של העובדים מפיטורים נפתר על ידי התארגנות חשאית ומסע החתמה ארצי של כל העובדים מאילת ועד קרית שמונה. פעילות שנעשתה בתמיכתם המלאה של אנשי "כוח לעובדים" שהיו צריכים להתגבר בעקר על מכשול התודעה- זאת מאחר שלעובדים היה קל יותר להאמין לקופת החולים שאמרה: "מי שלא מתאים לו יכול ללכת יש עוד 10 שעומדים בתור להתקבל למשרה שלו" מאשר לארגון לא ממש מוכר שטען כי גם  בשנות ה- 2000 במדינה מופרטת יש להם זכות חוקית להתאגד.  

שנה וחצי נמשך מסע ההחתמה החשאי ברחבי הארץ.  כיום מונה הארגון 450 עובדים, אולם בנובמבר 2008, כשבידי נציגי העובדים היו רק 100 חתימות הם הודיעו להנהלת "כללית רפואה משלימה"  על הקמת הוועד. כשהמספר עלה ל- 350 חתימות הם כבר ביקשו להיפגש עם ההנהלה ולנהל מו"מ קיבוצי וכאן בא טוויסט מפתיע: בתחילה הסכימה הנהלת הקופה לראות בהם את נציגי העובדים- אך דרשה כי הם יוכיחו את יציגותם ואף יחשפו את שמות העובדים שחתמו על חברות באיגוד, הליך שנציגי העובדים הסכימו לו למרות החשש כי צעד זה יסכן אותם. לאחר מכן שינתה ההנהלה את דעתה והודיעה שלא תכיר בכללית רפואה משלימה כיחידת מיקוח אלא רק בכל 'ש.ל.ה' הכוללת גם את כללית סמייל וכללית אסטטיקה. משמעותה של ההודעה היתה כי הם לא מכירים באיגוד העובדים ועל כן לא ינהלו איתו מו"מ קיבוצי.

באוגוסט 2009 הכריזו עובדי "כללית רפואה משלימה" על סכסוך עבודה ובספטמבר הוקצנו הצעדים וכל 49 המרפאות ברחבי הארץ הושבתו. 41 יום נמשכה השביתה, שהם כחודשיים של עבודה, ובתחילת נובמבר חזרו המטפלים להפעיל את המרפאות לאחר שהושגה פשרה בה נקבע כי הם יקבלו שכר עבור חלק מימי השביתה, יועלה שכרם של בעלי המשכורות הנמוכות והמשך המשא ומתן יתקיים בגיבויו המלא של בית הדין לעבודה על מנת שכל הסכם שיגובש יקבל תוקף של פסק דין, שהוא מחייב יותר מהסכם קיבוצי.

עוד סוכם כי יופסק הקיזוז משכר המטפלים על הנחות הניתנות במבצעי הכרות ומתנות יום הולדת. יש לציין כי עם החזרה לעבודה אכן הופסק קיזוז ההנחות- והדבר שיפר את שכרם של חלק מן העובדים בכמה מאות ש"ח בחודש.  ההנחות הניתנות למטופלים שעברו את מכסת הטיפולים המוזלים (הקצאה של כ-16 טיפולים בשנה) עדיין מקוזזות משכר המטפלים. כמו כן עמדה הנהלת קופת החולים בסירובה להכיר ב"כוח לעובדים" כגוף המייצג של הארגון ועל זה ממשיך להתנהל דיון משפטי.

סוף הוא גם התחלה

אין שאלה בנוגע לחשיבות המאבק שניהלנו" מסכמת יעל קונש את תקופת השביתה. "יש עוד אתגרים, יהיו עוד קשיים, אבל כבר רואים שיפור כי הפסיקו לממן מכיסנו את הנחוץ. יש התחייבות של ההנהלה להעלות את שכרם של אלו המשתכרים נמוך. יש משא ומתן בפיקוח בית דין מה שמבטיח שלא ניתן יהיה למסמס את ההחלטות וההישג הגדול ביותר הוא שהיום העובדים יודעים שהם יכולים לסמוך אחד על השני ושכוחם של עובדים לשפר את זכויותיהם הוא יכולתם לפעול ביחד"

ולאחר מחשבה היא מוסיפה: "לראות אנשים שעד לא מזמן התעסקו בעיקר בשיאצו, דיקור או עיסוי, פתאום מארגנים ישיבות, מדברים, משכנעים, מניעים תהליכים, עובדים כצוות כדי לקדם דבר שהוא גדול מאיתנו זה מגדיל אותנו. אני חושבת שכל אחד מאיתנו גילה בעצמו יכולות שלא ידע עליהם לפני כן. הקמנו ארגון דמוקרטי מהיסוד. זאת חגיגה של אנושיות וניצחון שיש בו הרבה מעבר למשמעות הכלכלית שלו".

בלוג המאבק

אתר "כוח לעובדים"